<h1>פסקי או"ז — יבמות</h1>
<h2>דף יז.</h2>
מעשה ביהודי אחד שהביא בכתבו שאמו היתה מינקת בבית יהודי אחד ונתעברה הימנו וילדה, והיתה אומרת לכשר נבעלתי. והוא הביא עדים שקודם שנתעברה הימנו אמו זמן גדול היתה אמו בחזקת מגורשת מבעלה וגם בחזקת שמת. אך אין העדים מעידים שראו לא הגירושין ולא המיתה, אלא קול הברה בעלמא שהיתה בחזקת פנויה ובחזקת מותרת, וגם מכח אותה חזקה נישאת לבעלה שני אחר המעשה. והכשיר רבינו חיים כהן מטעם שהיתה בחזקת מותרת. אך שאין אנו יודעים אימת הותחלה החזקה. וגם כיון שהיא אומרת שהיתה גרושה באותה שעה, נאמנת לגבי ולד אפילו ברוב פסולים אצלה. וגם היו שני עדים ודאין, האחד מעיד לפניי הובא לה גט קודם המעשה לפני הקהל זמן גדול והותרה להנשא על ידו. והאחד מעיד שראה ביד האשה קודם מעשה גט והיתה מראה לכולם ואומרת בזה נתגרשתי. ולא היה אדם מכחישה, אך הוא עצמו לא ידע לקרותו. אבל כל מי שראה אותו היה מודה לדבריה. זה נראה בעיני הרבה עדות, ואפילו לא היה יותר כי אם זה. כל שכן שיש חזקה והיא שאמרה גרושה הייתי. ואב ואם כשני עדים לגבי ולד. והאם כעד אחד להכשיר הולד. ודבר גדול אמר רבה תוספאה, דאמר אישתהי הוולד, והיינו מיעוט שאינו מצוי כלל, ולא פסלינן הוולד. ועוד במקום שיכול לבא כל שעה שירצה כיוצא באותן מקומות, אפילו אומרת על העובר ממזר הוא, אין לנו להאמינה. עכ"ל. ועוד האריך בפנים [סי' תרנ"ז] הרבה, ויצא הדבר להיתר והתירו לגמרי כדבריו.
<h2>דף כד:</h2>
חלצה בלילה חליצתה פסולה.
<h2>דף מו:</h2>
איילונית ודאי לא בעיא גיטא. ספק איילונית בעיא גיטא. המקדש את האשה סתם ונמצאו בה מומין תצא. פר"י זצ"ל בפרק המדיר, וצריכה גט.
<h2>דף נד:</h2>
צריך אדם ליזהר בזמן הזה שלא יאמר לאשתו בפני שנים "אל תסתרי עם פלוני". שאם תיסתר בפני שנים אין לה תקנה בזמן הזה ואסורה עליו עולמית דליכא האידנא מי סוטה למיבדקה. ואם אמר לה, ימחול לה קודם סתירה. דאילו אחר סתירה או אחר שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אינו יכול למחול. ואפילו בינו לבינה אל יקנא לומר אל תסתרי עם פלוני, דשמא איתא לדרבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש דאמרי דאיכא קינוי על פי עצמו. והיכא דיש עידי קינוי ועידי סתירה ואפילו עבד או שפחה אומרים ראיתיה שנטמאת באותה סתירה נאמנים לאוסרה ולהפסידה כתובתה. אבל חמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה נאמנים לאוסרה ולא להפסידה כתובתה.
אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה אומר איני יודע, וכל שכן אם מכחישו, לא מהימן אא"כ בידו. ולרבא אפילו אין בידו עכשיו הואיל והיה בידו מעיקרא וכגון דאמר ליה בזימנא קמייתא דאשכחיה. אבל אם הוא שותק מהימן אע"ג דלא היה בידו מעולם. ומי שלא קינא לאשתו ואמר לו עד אחד שאשתו זינתה, אי מהימן עליה כבי תרי ושותק אשתו אסורה, אבל אי מכחישו או אומר איני יודע אשתו שריא ואע"ג דשותק.
<h2>דף נה.</h2>
קטנה שלא מיאנה ומתה בעלה יורשה.
<h2>דף סה.</h2>
קטנה יתומה מאב, שקיבלו אמה ואחיה קידושיה לדעתה, כגון שהיו עושים לה כילת חתנים ומלבישים אותה תכשיטים של כסף ושל זהב ומזכירים לפניה בעל, או שהיא בעצמה קיבלה קידושיה, הרי זו יוצאה במיאון. ודוקא שיודעת לשמור קידושיה דהיינו שמבחנת בין צרור לאגוז הרי זו יוצאה במיאון לפירוש רש"י זצ"ל. ולפירוש רבינו חננאל זצ"ל שהיא כבת שית וכבת שבע, אבל פחות מיכן אפילו מבחנת בין צרור לאגוז אינה צריכה מיאון. והיכא שקיבלו אמה ואחיה קידושיה שלא לדעתה, כגון שהיו עושים לה כילת חתנים ומלבישים אותה תכשיטים של כסף וזהב ולא היו מזכירים לפניה בעל, אינה צריכה מיאון. ופסק בפירוש רבינו חננאל זצ"ל דתינוקת שאינה יודעת לשמור קידושיה וקידשוה אמה ואחיה שהיא כפנויה, ואם לא נבעלה כלל שריא לעלמא ואפילו גדלה.
בודקין לחליצה, אם הביא שערות בבית הערוה משהגדיל דהיינו לאחר י"ג שנה ויום אחד. וצריך שיהיו בעיקרן גומות, ואפילו שתי שערות בגומא אחת הרי זה גדול וחולץ. וכן היא אחר י"ב שנה ויום אחד. ואם הביאו שערות קודם אפילו עודם בם משהגדילו שומא נינהו, והם קטנים עד שיביא שערות אחרות. וצריך שיהיו השערות גדולות כדי שיהיו ניטלות בזוג דהיינו יותר מכדי לכוף ראשן לעיקרן. וצריך לכתחילה לבודקן קודם הפרק כדי לברר על האמת, שלא באו אלו השערות עד אחר הפרק. אבל אם לא בדקו ובאו לפנינו אחר הפרק עם השערות, אמרינן ודאי גדולים הם ולא חיישינן שמא קודם הפרק הביאום ושומא נינהו. והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם והביאו השערות אלא שאין אנו יודעים אם יש גומות קטנות במקום יניקת השיער מן הבשר, פסק רבינו יצחק זצ"ל דהואיל ואין אנו בקיאים להכיר בגומות, אם יש ריבוי שיער וגם גדולות כאיש ואשה סגי. ואם ירצה יבדוק באשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה היא. לעיל בסימן ע' מפורש היכא שנולדו בו סימני סריס והוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס. שנת עשרים שאמרנו אין צריך שנה שלימה אלא כיון שיצאו ממנה שלשים יום הרי זו שנה שלימה.
ובדיקת האשה שהגיעה לכלל שנותיה אינה יכול להיות על פי נשים, כך פסק רבינו חננאל זצ"ל. אבל ר"י אלפס זצ"ל ורבינו תם זצ"ל פסקו שהנשים בודקות אותן הואיל והגיעו לכלל שנותיהן. והיכא דלא ידענא אם הגיעו לכלל שנותיהם פירש רבינו יצחק זצ"ל אם הם גדולים הרבה או אם יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אין להסתפק. ואם לאו ויש ספק בדבר אומר רבינו יצחק זצ"ל שהאב והאם אינם נאמנים להעיד עליהם שהגיעו לכלל שנותיהם וכן פסק רבינו יואל זצ"ל. ועוד אומר רבינו יצחק זצ"ל דאפילו ראינו שעמד להתפלל בפני התיבה והשלים לעשרה אין בכך כלום, דשמא על פי האב שנאמן לנדרים ולהקדשות, ולא למכות ולעונשין והוא הדין לחליצה דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן. ופירש רבינו יואל זצ"ל שאם ראינו שקרא בספר תורה אין זו ראייה, דהא קיימא לן קטן עולה למנין שבעה. ואם יצא קול על היבמה שהגיעה לכלל שנותיה, חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכינותיה שהגיעה לכלל שנותיה. והוחזקה והגיעה לסימנין בשכינותה פירושה, שיצא עליה קול שעברו עליה שתים עשרה שנה ויום אחד וגם יצא עליה קול שיש לה סימנין אינה צריכה בדיקה, כך פסק רבינו תם זצ"ל. והרב ר' יואל זצ"ל חולק עליו, והרב ר' אליעזר ב"ר יהודה זצ"ל מיישב דברי רבינו תם זצ"ל. וגם נראה לו דאם ראינו דקרא בתורה הוי ראייה.
<h2>דף פ.</h2>
איילונית ודאי לא בעיא גיטא. ספק איילונית בעיא גיטא. המקדש את האשה סתם ונמצאו בה מומין תצא. פר"י זצ"ל בפרק המדיר, וצריכה גט.
<h2>דף פח:</h2>
בודקין לחליצה, אם הביא שערות בבית הערוה משהגדיל דהיינו לאחר י"ג שנה ויום אחד. וצריך שיהיו בעיקרן גומות, ואפילו שתי שערות בגומא אחת הרי זה גדול וחולץ. וכן היא אחר י"ב שנה ויום אחד. ואם הביאו שערות קודם אפילו עודם בם משהגדילו שומא נינהו, והם קטנים עד שיביא שערות אחרות. וצריך שיהיו השערות גדולות כדי שיהיו ניטלות בזוג דהיינו יותר מכדי לכוף ראשן לעיקרן. וצריך לכתחילה לבודקן קודם הפרק כדי לברר על האמת, שלא באו אלו השערות עד אחר הפרק. אבל אם לא בדקו ובאו לפנינו אחר הפרק עם השערות, אמרינן ודאי גדולים הם ולא חיישינן שמא קודם הפרק הביאום ושומא נינהו. והיכא שהגיעו לכלל שנותיהם והביאו השערות אלא שאין אנו יודעים אם יש גומות קטנות במקום יניקת השיער מן הבשר, פסק רבינו יצחק זצ"ל דהואיל ואין אנו בקיאים להכיר בגומות, אם יש ריבוי שיער וגם גדולות כאיש ואשה סגי. ואם ירצה יבדוק באשה בדדין ואם הטו הדדין גדולה היא. לעיל בסימן ע' מפורש היכא שנולדו בו סימני סריס והוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס. שנת עשרים שאמרנו אין צריך שנה שלימה אלא כיון שיצאו ממנה שלשים יום הרי זו שנה שלימה.
ובדיקת האשה שהגיעה לכלל שנותיה אינה יכול להיות על פי נשים, כך פסק רבינו חננאל זצ"ל. אבל ר"י אלפס זצ"ל ורבינו תם זצ"ל פסקו שהנשים בודקות אותן הואיל והגיעו לכלל שנותיהן. והיכא דלא ידענא אם הגיעו לכלל שנותיהם פירש רבינו יצחק זצ"ל אם הם גדולים הרבה או אם יש להם שערות הרבה בבית הערוה או בזקן אין להסתפק. ואם לאו ויש ספק בדבר אומר רבינו יצחק זצ"ל שהאב והאם אינם נאמנים להעיד עליהם שהגיעו לכלל שנותיהם וכן פסק רבינו יואל זצ"ל. ועוד אומר רבינו יצחק זצ"ל דאפילו ראינו שעמד להתפלל בפני התיבה והשלים לעשרה אין בכך כלום, דשמא על פי האב שנאמן לנדרים ולהקדשות, ולא למכות ולעונשין והוא הדין לחליצה דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן. ופירש רבינו יואל זצ"ל שאם ראינו שקרא בספר תורה אין זו ראייה, דהא קיימא לן קטן עולה למנין שבעה. ואם יצא קול על היבמה שהגיעה לכלל שנותיה, חשבינן לה בהכי הוחזקה בשכינותיה שהגיעה לכלל שנותיה. והוחזקה והגיעה לסימנין בשכינותה פירושה, שיצא עליה קול שעברו עליה שתים עשרה שנה ויום אחד וגם יצא עליה קול שיש לה סימנין אינה צריכה בדיקה, כך פסק רבינו תם זצ"ל. והרב ר' יואל זצ"ל חולק עליו, והרב ר' אליעזר ב"ר יהודה זצ"ל מיישב דברי רבינו תם זצ"ל. וגם נראה לו דאם ראינו דקרא בתורה הוי ראייה.
<h2>דף פט:</h2>
מעשה ביהודי אחד שהביא בכתבו שאמו היתה מינקת בבית יהודי אחד ונתעברה הימנו וילדה, והיתה אומרת לכשר נבעלתי. והוא הביא עדים שקודם שנתעברה הימנו אמו זמן גדול היתה אמו בחזקת מגורשת מבעלה וגם בחזקת שמת. אך אין העדים מעידים שראו לא הגירושין ולא המיתה, אלא קול הברה בעלמא שהיתה בחזקת פנויה ובחזקת מותרת, וגם מכח אותה חזקה נישאת לבעלה שני אחר המעשה. והכשיר רבינו חיים כהן מטעם שהיתה בחזקת מותרת. אך שאין אנו יודעים אימת הותחלה החזקה. וגם כיון שהיא אומרת שהיתה גרושה באותה שעה, נאמנת לגבי ולד אפילו ברוב פסולים אצלה. וגם היו שני עדים ודאין, האחד מעיד לפניי הובא לה גט קודם המעשה לפני הקהל זמן גדול והותרה להנשא על ידו. והאחד מעיד שראה ביד האשה קודם מעשה גט והיתה מראה לכולם ואומרת בזה נתגרשתי. ולא היה אדם מכחישה, אך הוא עצמו לא ידע לקרותו. אבל כל מי שראה אותו היה מודה לדבריה. זה נראה בעיני הרבה עדות, ואפילו לא היה יותר כי אם זה. כל שכן שיש חזקה והיא שאמרה גרושה הייתי. ואב ואם כשני עדים לגבי ולד. והאם כעד אחד להכשיר הולד. ודבר גדול אמר רבה תוספאה, דאמר אישתהי הוולד, והיינו מיעוט שאינו מצוי כלל, ולא פסלינן הוולד. ועוד במקום שיכול לבא כל שעה שירצה כיוצא באותן מקומות, אפילו אומרת על העובר ממזר הוא, אין לנו להאמינה. עכ"ל. ועוד האריך בפנים [סי' תרנ"ז] הרבה, ויצא הדבר להיתר והתירו לגמרי כדבריו.
חורגת הגדילה בין האחין מותרת להנשא להן. ובירושלמי אוסר. ופירש רבינו יהודה ב"ר יצחק בשם ר"י זצ"ל דהירושלמי מיירי כגון שהחורג הוא לבדו בבית [אחר], וטועים עכשיו לומר שהוא בנו, ולית ליה קלא. אבל כשגדילים בבית אחד, אז אית ליה קלא ושרי. ואסור אדם בשומרת יבם של אביו. ואסור אדם באשת אביו מן האירוסין, ואפילו היא חייבי לאוין דתפסי בה קידושין. ואסור לאדם להחזיר גרושתו משנתארסה. ואם החזירה הוולד כשר. והני מילי ישראל, אבל כהן הוולד חלל. מותר אדם בחמות אחותו.
